בימים טרופים אילו , אני נוסעת לצרעה , למקלט (תרתי משמע) של אפרת זהבי , המאמנת שלי , המורה שלי .
ושם בין כלי המוסיקה , מוגנת , אני שרה , מעבדת , נותנת למוסיקה וללחנים לרפא , לגשר בין הלב למציאות ולהיפך .
הפעם הגעתי לאפרת לשיר ולעבוד על השיר החדש שכתבתי "אני מתירה לעצמי " . (מילים בסוף )
התרתי לעצמי להרגיש את העצב , להנות מהשירה , לאחוז אחרי 40 + שנים שוב בגיטרה , ולנגן את האקורדים הפשוטים של השיר הזה.
לתת לאפרת להזכיר לי את עצב הואגוס . אם לא ידעתם או לא זכרתם (כמוני) , יש לנו עצב כזה , ארוך ומפותל , שאחראי לכול כך הרבה דברים בגוף , אבל בעיקר על הריפוי של הנפש , ועל הורמוני השמחה והאהבה . (רוצים לקרוא עוד בקישורים בסוף הבלוג) .
מסתבר , שאפשר לעורר אותו את העצב ולהפעיל מנגונני ריפוי ,ע"י המהום ושירה .
בהנחיה של אפרת שמתי יד על הצוואר ונתתי לרטט הקולי , להפעיל את הואגוס המהולל . תאמינו לי, זה קסם.
השירה אחרי זה לא דומה למה שהייתה , התנחמנו בשיר "אמא אדמה " , שהמילים שלו ......., אבל המוסיקה מנחמת .
הינה קצת מתהליך העבודה .
צולם בצרעה , אחרי הגשם ,25.12.23
שמרו על הנפש , תהמהמו , שירו , זה מחזק את החוסן ואת הנפש . שמרו על עצמכם .