בחיפושיי אחרי פירושים וסיפורים על הפרשה , נתקלתי במאמר דווקא באתר הכלכלי ביזפורטל העוסק בתרומה , מייד התחברתי כמובן גם לפן הכלכלי ולחיבור לימינו וגם לשימוש היפה במושגי השותפות והתרומה . "הכול כתוב מראש " , הוא משפט אשר מלווה אנשים מאמינים לאורך החיים , הפעם אני רוצה לקחת אותו דווקא אל הפשט , ואתכם למסע בנבכי גיוס ההמונים הראשון בהיסטורייה , גיוס המונים לבניית המשכן .
מימון המונים (באנגלית: Crowd funding או crowdfunding) היא שיטה פיננסית למימון מיזמים, עסקים וארגונים המבוססת על כסף שמושקע או נתרם על ידי מספר רב של אנשים פרטיים. מימון המונים משמש לקידום מגוון של מטרות, כגון תמיכה באמנים המבקשים סיוע מאוהדיהם, מימון חברות הזנק ופרויקטים עסקיים, קמפיינים פוליטיים, התמודדות עם מצבי חירום ואסון, הלוואות עמית לעמית, מימון סרטים עצמאיים ופרויקטים עיתונאיים, יצירת תוכנה חופשית ועוד.
אלוהים נזקק למימון המונים ? על פניו נראה אולי שציווי ה' לקושש תרומות לטובת בניית המשכן פוגם בדימוי הכול יכול שלו. אך למעשה, נראה שיש כאן משהו מעבר לכך, עד עתה התרגלו בני ישראל שהכול נעשה בדרך נס החל מיציאת מצרים ,חציית ים סוף ובמעמד הר סיני. נדמה שלה' יש רצון ליצור מערכת יחסים חדשה בינו לבין עם ישראל. מערכת יחסים, שמתבטאת בצורה מדויקת בפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" ".
המודל החדש, דומה יותר לשותפות, בני ישראל משתתפים בהקמת המשכן בכדי שאלוהים ישכון בקרבם. בניגוד לריחוק שבתקופה שלהם במצרים, אלוהים יוצר שותפות בינו לבין עמו, שתחילתה בהתנדבות לתרום, ולקחת חלק בבניין המשכן.
מרגע שבני ישראל נותנים תרומה למשכן הם למעשה נהפכים לשותפים אקטיביים בחוויה הדתית. עם ישראל עובר ממצב פאסיבי למצב בו יש לו חלק אקטיבי בקשר. זאת המהות של גיוס ההמונים גם כיום , שנעשית על ידי אומנים ויזמים בפלטפורמות השונות – יצירת שותפות , אקטיביות , דברור המסר לחברים וידידים ,ובעיקר רוחב לב – הפותח את הלב באמצעות נתינה-תרומה, לאמון באמן וביצירתו – לאמון באלוהים ובבריאתו – יצירתו .
רבי נחמן מברסלב כותב "עשה ככול יכולתך להגדיל אמונתך באלוהים " – מדוע ההתעקשות על עשה כשאנו מדברים על אמונה מופשטת ? יש הטוענים כי אמונה , כמו אהבה או כול מושג מופשט , שקשה לנו לתארו , בא לידי מימוש בחומר ,במעש , ולכן ישנה התעקשות גדולה על התרומה האקטיבית המעשית והמערבת בעיקר חומר – כמו זהב , כסף ועוד .
מספרים על איש עני, שלמרות עוניו, היה תמיד מזמין עניים אחרים לבוא לביתו ולאכול ארוחה חמה. נדיבות ליבו בלטה עוד יותר בשל המצב הכספי הירוד בו היה שרוי. בזכות נדיבות ליבו, החל מזלו לזרוח. הוא התברך בעושר רב, עד שבאחד הימים מצבו אפשר לו לעבור ולהתגורר בווילה גדולה. נדיבות ליבו, לעומת זאת, הלכה ופחתה. העניים לא התקבלו יותר בסבר פנים יפות בביתו. בהתחלה הוא הסתפק ברמז, אחר כך בדיבור בוטה, ולבסוף הוא אפילו לא הכניס אותם לביתו החדש מחשש שמא יקלקלו, חלילה את השטיחים המפוארים עבודת-יד שכיסו את רצפת הבית. כשהיו מבקשים ממנו תמיכה כספית, הוא היה דוחה את בקשתם ומציע להם ללכת לעבוד. השמועות על התנהגותו האכזרית התפשטו במהרה, וחבריו ועמיתיו הקודמים החלו להתרחק ממנו. בייאושו הוא הלך לשאול בעצת רב חכם וזקן.. תוך כדי שהם מדברים בחווילתו, הצביע הרבי על מראה ענקית הנמצאת על הקיר הפונה לרחוב, העמיד פני תם ושאל: "איזה חלון מוזר! כל מה שאני רואה זה את עצמי! להיכן נעלמו כל האנשים ברחוב? האיש צחק. רבי, זה לא חלון, זו מראה. "אבל אינני מבין", אמר הרב, "היא עשויה מזכוכית, בדיוק כמו חלון". אילו הייתה המראה עשויה מזכוכית בלבד, הסביר האיש בנימוס, היית יכול לראות את שאר האנשים, אך זוהי מראה. את הזכוכית ציפו בשכבת כסף, וכעת אתה יכול לראות רק את עצמך. "אהה!, אמר הרב, "עכשיו אני מבין. כאשר אתה מוסיף ציפוי כסף, אתה רואה רק את עצמך.
רגע מה קורה כאן ? מדוע מתעקש האלוהים על איסוף חומרים יקרים , אשר כפי שראינו בסיפור מביאים אותנו לפעמים לסף עיוורון כלפי אנשים – ההיפך המוחלט מנדיבות ואמונה , ליצירת דבר מקודש .
הרבי מליובאוויטש ביקר פעם במחנה קיץ, שבו היה תלוי שלט בקיוסק המקומי שאמר: "הכסף הוא שורש כל רע". הרבי העיר שהשלט אינו נכון. כסף, כמו כל דבר אחר, יכול לשמש למטרות טובות ולמטרות רעות. הכול תלוי באדם המשתמש בו. בניית המקדש , נעשית מתוך רוחב לב ונדיבות , מתוך כוונה טובה , מתוך כוונה ליצור קדושה והיא הנותנת לכסף והזהב את מטרתם האמיתית .
פתיחת הלב , מאפשרת לנו גם לקבל וגם להיווכח ולראות , את השפע ואת הקדושה בחיינו .
ילדה קטנה נכנסה לחנות עם בגדים מרופטים וחיוך מאיר על פניה. היא הסתובבה ובחנה את הצמידים היפים, עברה בין השרשראות, מדדה עגילים ולבסוף – בחרה צמיד כחול משובץ באבנים טובות. ללא ספק היה לה טעם טוב…ניגשה הילדה לבעל החנות ואמרה בשמחה: ״אקח את הצמיד הזה, אתה יכול לארוז לי אותו יפה למתנה?״.הביט בה המוכר בספקנות, זה לא היה צמיד זול והילדה הקטנה לא נראתה כבעלת ממון. ״יש לך כסף לקנות את הצמיד?״, שאל המוכר. ״הו בוודאי!״, ענתה הילדה ורוקנה את כיסיה על הדלפק, ״זה כל מה שיש לי ולקח לי שנה לאסוף! אבל זה שווה לי לגמרי. הצמיד הוא עבור אמי האהובה. אתה מבין, אבא שלי מת בתאונה ואמא מגדלת אותי ואת שתי אחיותיי לבדה. היא עובדת קשה בשתי עבודות ועדיין מקדישה לנו את כל זמנה. אני רוצה כל כך לשמח אותה ביום ההולדת שלה…״.הביט בעל החנות על השולחן, בחישוב מהיר של ערך המטבעות הבין שהסכום אפילו לא מתקרב למחיר הצמיד היקר. הוא הביט בילדה הקטנה שוב, הסתובב, שלף קופסה יוקרתית, ארז בעדינות את הצמיד בעטיפת מתנה ונתן לילדה. הילדה הודתה לו בחיוך ויצאה. למחרת, נכנסה האם לחנות, הניחה את הצמיד על השולחן ושאלה: ״אתה מכרת לביתי את הצמיד אתמול?״,״כן״, אישר המוכר, ״מה קרה?״.״אאלץ להחזיר אותו״, אמרה, ״אני יודעת כמה שילמה בתי וברור לי שהסכום לא מתקרב לערך של צמיד משובץ אבני חן אמיתיות” חייך בעל החנות, הניח בחזרה את הצמיד בידה של האם ואמר: ״זה בסדר גמור גבירתי, ביתך שילמה את המחיר הגבוה ביותר שניתן לשלם, היא נתנה את כל מה שהיה לה!
גיוס ההמונים שערך משה במצוות ה' , השיג מטרות רבות מעשיות כמו יצירת שותפות , מטרה מאחדת , יצירת קהילה , אך גם מטרות עמוקות יותר כמו פתיחת הלב על מנת לקבל את האמונה , לתת לה ביטוי מעשי ובכך לייצר ספירלה מרחיבה המגדילה אותה בכול רגע , על ידי מעשים קטנים , כמו שאנו מגדילים את האהבה לילדינו או אהובינו באמצעות מחוות קטנות המביאות עוד ועוד קרבה ואהבה בנינו.
רמי קליינשטיין כותב בשירו מתנות קטנות .... מתנות קטנות מישהו שלח לי מתנות קטנות רסיסים של כוונה עיגולים של אמונה מתנות קטנות כן תרומות קטנות או גדולות , זה לא ממש משנה העיקר שמצורפת אליהן כוונת הלב ואמונה בטוב . בואו נפתח את הלב לתת על מנת להרחיב את האהבה והאמונה בטוב בחיינו, נטמיע בחומר כוונות טובות ונייצר בעזרתו מעגלי נתינה וקבלה ההולכים וגדלים .