פרשת וירא " יֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא ישֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם" , אחת הפרשות החשובות בתולדות עם ישראל ועמוסה בארועים רבים (ביקור המלאכים , הולדת יצחק , סדום ועמורה , בנות לוט , פרשת אימלך ) , פותחת במילה ירא אליו ה' , פועל המתאר ראיה, ושזור לאורך כול הפרשה , "וירא וירץ לקראתם ........" – אברהם צופה את בוא המלאכים , ובסיפור אבי מלך , כיראת ה' .
כמו אז גם היום , אנו בונים על חוש הראייה רבות מההחלטות שלנו ביום יום , וגם ברגעים קריטיים וחשובים בחיינו . חלקינו הגדול גם מקדש את המשפט , שמה שאיננו רואים במו עיננו – אינו קיים .
אך האם ראייה היא כול מה שעלינו להסתמך עליו , והאם מה שאנחנו רואים אכן מתרגם למוחנו את האמת הצרופה ,שתהווה בסיס להחלטות שלנו . ואם רק מה שגלוי לעיננו קיים , אז מה דינם של אהבה , כבוד ,תיקווה אמונה ועוד .
במאמר שכתבה ד"ר צבייה גרנות "המלחמה על האמת השקרית " היא מדברת על השכל ההגיוני – המבין שלכול אחד מאתנו דעה ושני צדדים לסיפור , ועל השכל הטיפשי הנשען על תעתועי הזיכרון האישי שלנו – אשר בא לחזק את הצד הייחודי שלנו בסיפור , להצדיק את האמת האישית שלנו .
כלומר אנחנו זוכרים את הפרטים שמחזקים את דעתנו , למרות שבפועל ראינו את כול התמונה .
בשיר שכתבתי ,הולחן ויצא כסינגל לרדיו בשבוע האחרון "הכול אני שומעת בקולך " , אני נותנת משקל רב לחוש השמיעה , מהם הדברים שאנחנו שומעים בין השורות . כמו המשפט האחרון "אבל הכי אני אוהבת לשמוע את אהבתך אלי " לשמוע אהבה , לראות אהבה ?
והינה כבר צרפנו חוש נוסף לראייה כדי , להבין את המציאות הנגלית. הגמרא מוסיפה גם את חוש הריח בהתייחסה ליכולות השיפוט והראייה של המשיח "והריחו ביראת-ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח". הגמרא מפרשת את המלה "והריחו", שהמשיח יחונן ביכולת לחרוץ דין על-פי חוש הריח - "מורח ודאין" (=מריח ודן). וכפי שמפרש רש"י: "שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב". וכן נאמר בזוהר "מלכא משיחא (ידון) בריחא... בלא סעדין והתראה" (מלך המשיח ידון על-פי הריח, בלי צורך בעדים ובהתראה).
צא ולמד שעל מנת לראות נכונה את המציאות לא מספיק רק חוש אחד , אלא עלינו לגייס את כלל החושים שלנו , ובעיקר לגייס את יראת ה' . יראה – כבוד , פחד , יראת ה' מגויסת לכוח השיפוט שלנו , בעיניי, לא רק את הכבוד האחד לשני אלא את כלל הערכים אותם קיבלנו באמונה , חמלה , הערכה ועוד, יש צורך לגייס .
אמר להם רבי יוחנן בן זכאי: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב, רבי שמעון אומר הרואה את הנולד, רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם [ב, יג].
אז רבי יוחנן קובע כי המעלה בה מציע רבי אלעזר להידבק – לב טוב – היא הנעלה מכולם, שכן בקרבה 'מקופלים' המעלות האחרות שציינו החכמים האחרים. לראות את הצד השני , כוח התבוננות לעומק , מצריך מאתנו לא רק ראייה התופסת רק את מה שעל פני השטח , אלא גיוס האמפתיה והלב הטוב שלנו , היכולת לשים עצמינו בנעליו , להקשיב בין הצלילים ולהריח – לתת גם לאינטואיציה שלנו לעבוד , ובעיקר לא ללכת שולל אחרי הזיכרון האישי המדגיש את הפרטים , שמצדיקים את האמת האישית שלנו . כול אילו ביחד מאפשרים לנו לראות מתוך יראה וכבוד , ולהפוך לאריות (היפוך של יראה ) – המנהיגים בחוכמה את העם .
בימים מאתגרים אילו שהפילוג והוויכוח מכים בנו בכול רבדי החיים , כדאי היה מאוד שכול אחד מאתנו יהפוך מנהיג למעגלים הפרטיים והציבוריים שלו , יראה ביראה גם את הצד השני , ויעבר הלאה את המסר לאריות – המנהיגים שלנו , כי ראייה צרה = זיכרון טיפש , וראיית הלב הטוב בצירוף חושי השמיעה והריח יובילו לראיית נולד וקבלת החלטות טובות יותר