שאני חושבת על עצב , תמיד מתלווה אליו תחושת התגנבות מתוחכמת אני אף פעם לא הופכת עצובה ברגע , אט אט הוא גוזל מימני אנרגייה מזכיר לי נשכחות , מעורר בי געגוע , נוטע בי עייפות ושולח אותי לחפש נחמות קטנות ומתוקות .
וכשאני מנסה לגרש את העצב ולהכניס שמחה לחיי , אני מבינה שזו עבודה . השמחה צריכה תכנון , השמחה צריכה חוויה , ארגון ארוחה , הזמנת אהובים , פינוי זמן . אפילו חיפוש מוסיקה מתאימה להעלאת המורל בספוטיפיי דורש חיפוש ..... נדיר שהשמחה מתגנבת לליבך , נדיר שהיא קופצת עליך בלי סיבה מיוחדת ואם כך הוא , ברת מזל גדולה את .
בהגדרת ויקיפדיה נכתב " שמחה היא רגש חיובי, שבו האדם נתון במצב רוח מרומם , לרוב בעקבות התרחשות אותה הוא מפרש כחיובית . הרגש מתאפיין במחשבות אופטימיות , מבט צוהל עיניים מאירות ותחושה אנרגטית קלילה . השמחה מרחיבה את כוחות הנפש , הופכת אדם לאנרגטי ומדבקת אותו לפעילות ועשייה "
רבי נחמן (הרבה לפני הויקיפדיה ) כותב " עיקר יישוב הדעת הוא על ידי שמחה , כי על ידי שמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו וליישב דעתו ולחשוב "
מוסיפה הרבנית ימימה " אנחנו חיים בחברה מאותגרת שמחה . היום שמחה צריכה לימוד. שמחה נתפסת לעיתים כשטחית וקלילה בניגוד לטרגי ומלנכולי שנתפס כמשהו רציני ועמוק. אבל אין זה כך , שמחה אמיתית היא עומק גדול חוכמה גדולה , הכרעה ערכית שלנו ."
וואו כול ההגדרות והציטוטים בעצם מכוונים את האחריות אלינו , ויקיפדיה מפנה אלינו את אצבע הפירוש של החוויה , רבי נחמן מדבר על הנהגת מוחנו ואילו ימימה מדברת על הכרעה ערכית שאנו מחויבים לעשות . אבל הם לא משאירים אותנו לבד במערכת השמחה ...... לצורך כך גייסתי הן את פרשת השבוע והן את החג שרק נגמר פורים ובשניהם תשובה דומה ...... בפרשת צו – מובאת תורת זבח השלמים .
שלמי תודה – פירשו חז"ל , שלמים = שלום , כול המביא שלמים מביא שלום לעולם . עפ"י מדרש תנחומא "גדולים השלמים שהם עושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים " בפרק ז פסוק יב' נכתב "וזאת תורת זבח השלמים . אם על תודה יקריבנו " – וכאן מפורטים כול מיני המזון המשמשים כקורבן בעת אמירת תודה .
קורבן הודיה . הודיה מלשון הוד – יה , נפלאות האלוהים שעמנו , עליהם בעצם אנו מודים באמצעות הקורבן . רש."י אומר : בעקבות הגמרא [ברכות נ"ד, ע"ב] מיהם ארבעת סוגי האנשים שצריכים להודות ולהקריב זבח תודה: יורדי הים, הולכי המדבריות, חבושי בית האסורים, וחולים שנתרפאו. ומדוע נקטה הגמרא לשון צריכים ולא חייבים? משום שכל אחד מאלה צריך להרגיש בעצמו – מתוך פנימיותו – להודות לה' על החסד שנעשה עמו. האמנם רק במקרים אלו צריך האדם להודות? לדעת הרמב"ן [כמובא אצל נ.לייבוביץ'] האדם צריך להודות על כל דבר שקורה לו: על דברים יוצאי דופן וגם על אותם דברים יומיומיים שנראים לנו טבעיים ושגרתיים כמו הקימה בבריאות טובה בכל בוקר. כלומר על הניסים הקטנים בחיינו .
וכאן אנו מתחברים לחודש אדר בו מרבין בשמחה ואחד משבעת מנהגי פורים הוא להוסיף את ברכת על הניסים בתפילת היום ובברכת המזון .
כן כן אף פעם לא משאירים אותנו לבד במערכה ובטח לא במערכת השמחה , הרמזים יותר מברורים רוצים לשמוח , הודיה היא היא הכלי האחריות שלנו הוא למלא את הכלי בכול יום . חז"ל הולכים רחוק נגד הטבע האנושי להודות רק כשטוב ומוסיפים : מדוע נאמר 'זובח תודה יכבדנני' בשני נו"ן? כבוד אחר כבוד [מדרש רבה]. בעל ה"כתב סופר" [י.לקח טוב] מביא הסבר מעניין לדברי המדרש הנ"ל: 'כבוד אחד כבוד': על האדם להודות לא רק על ההיחלצות מצרה שאליה הוא נקלע, אלא גם על היותו בצרה. אדם חייב להודות לה' כפליים: על הרעה ועל הטובה, שכן 'כל דעביד רחמנא לטב עביד', וגם הרעה לכאורה שמביא ה' על האדם – לטובה היא.
אני משתדלת להכיר במגבלות של עצמי – לראות בכול דבר את הטוב , זו עבודה . האמת אני אוהבת את העבודה הזו ויוצאת אליה בשמחה כול יום (רגע אמרתי שמחה ) , כן כן אני אוספת רגעי תודה או שמחה או אושר איך שתרצו לכנות אותם . רושמת אותם ביומן מיוחד שאני קוראת לו תיבת האוצר , ובימים שהעצב מתגנב לו (הוא לא ממש עובד קשה ) , אני פותחת את תיבת האוצר וקרניי אושר קטנות שנאספו , עוזרות לגרש את העצב הזה שמתגנב אל הלב .
הכרת התודה – הודיה , משכינה שלום (נרמזת במילה שלמים ) כשאדם מביע תודה לחברו על דבר מסוים, אמירת התודה משכינה שלום בין מביע התודה למקבל התודה ומקרבת ביניהם, כשם שזבח השלמים "עושה שלום לכל" [מדרש תנחומא]. ויש שפרשו 'שלמים' מלשון 'שלם'=שלמות, ולפי פרוש זה המקריב את קרבן התודה מציין בכך שהוא נמצא במצב של שלמות או שהוא מבקש להביע בכך את רצונו שה' יקיים אותו שלם.
ולי נראה שכדאי לומר , שכאשר אדם מביע תודה לחברו הוא לא רק משכין שלום עם חברו, אלא הוא גם משכין שלום עם עצמו, והופך להיות שלם יותר במובן השלמות העצמית שלו. מכאן שלהבעת תודה [הודיה] חשיבות עצומה הן למביע אותה והן למקבלה, והמדרש מצא לקשור בין זבח השלמים עליו נמנה גם קרבן התודה לחשיבותו וכוחו של השלום, ואולי בכך נמצא הסבר נוסף מדוע לדעת חז"ל "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן התודה אינו בטל" [מדרש רבה].
אז מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד , עכשיו ברור למה . הרי השמחה הזאת , שיש בצדה עבודה גדולה, יש בצדה גם שכר גדול . יכולת להנהיג את מוחנו , לייצר שלום עם חברים , לייצר שלום בתוכנו ולייצר שלום בעולם בשביל כול אילו , שווה לעבוד .בואו נשמח .