סולם לאושר אפשרי (ראש השנה 2024 )

כמה מאתגר היה לכתוב השנה את הברכה המסורתית לחג , כמה התלבטתי על מה לכתוב , כי בין המטוסים הרועמים , ענני חוסר הוודאות , הכאב העולה על גדותיו , הדאגות המציפות את הלב ,והלילות הלילות ......

היה מאתגר לכתוב על חג , על שמחה , על תקיעת השופר , וברכות שנה טובה , שכול מה שרצתה נפשי היה לקיים את מצוות התשליך , ולהשליך את רגעי האימה הכעס והדאגה .

ואז נזכרתי בעצה שנתן לי הרב גרץ כשהתחלתי לכתוב דרשות , "כשהטקסט המקראי בפרשת השבוע מאתגר , וכשהוא לא מדבר אלייך , תקראי בו שוב ושוב , תדרשי מימנו לדבר אלייך , הרי זה מקור הדרשה , לדרוש מהטקסט לגלות לך את רזיו " 

הפעם , אימצתי את הטיפ , ודרשתי , דרשתי מהמצב לדבר אלי , לזרוע בי זרע של תיקווה , כי הרי החג מתגנב בצעדי ענק , וברכה צריכה להיכתב . 

איך דורשים ממצב לדבר אלייך, דיבורי תיקווה ? 

אני ,הולכת למדפי הספרים , למילה הכתובה , עוצמת עיניים מול המדפים , וכשאני פותחת את עיני , ניצב מולי הספר אושר אפשרי , של ד"ר טל בן- שחר ( מי שלא מכיר אחד מהמומחים הגדולים לאושר בעולם) . 

אושר אפשרי , ירד לי האסימון (מי שזוכר מה זה ) , אפשר לקרוא בשתי צורות : האושר האפשרי בכול רגע נתון , וגם כאמיתה אושר , אפשרי ! 

בספרו הנביא  מתאר חליל ג'ובראן איך בכול פעם שאנחנו חשים צער , גדלה גם יכולתנו לשמוח . 

"שמחתך היא צערך ,שהוסר הלוט מעל פניו .

 הבאר אשר צחוקך מימנה יעלה לא אחת קותה את דימעותיך . 

אכן ככל שיעמיק לחצוב בך אזמל הצער -תרב השמחה, 

והגביע שנמזג בו היין , האם לא נכוה בלהבת הקדר ? " 

האם יש גם רגעי אושר בתוך כול הכאוס , האם אפשר לשמוח , והאם מותר ....... דבר אחד חשוב למדתי השנה כעס ושמחה , דאגה ואושר גרים בכפיפה אחת בנשמתי , אני לא רק מאושרת או רק כועסת , אני גם וגם וגם . 

רבי נחמן כותב "בעת השמחה ,דרך היגון ואנחה לעמוד מן הצד, אבל צריך לרדוף אחריהם דווקא ולהשיגם ולהגיעם , להכניס אותם דווקא לתוך השמחה ." 

בספר משיבת נפש – של חסידות ברסלב נכתב "רבים נוטים לנסות ליישב בין השמחה והעצב בדרך של פשרה.  מכיוון שהחיים מורכבים משמחה ועצב, אז גם נשמח וגם נֵעצב. בדרך כזאת לכאורה מתייחסים לשתי הפנים שמשתקפים בחיים, אבל בפועל זאת דרך לא אמיתית. העצב לא מקבל ביטוי מלא בגלל השמחה, וגם השמחה אף פעם לא מלאה כשהעצב תמיד בצידה ומזכיר לה שיש גבול לשמחה. (משיבת נפש) 

מסתבר שיש שמחה ויש שמחה. יש שמחה הקרובה יותר לצחוק, והיא מבטאת את הרצון להיות שלם עכשיו.  אבל יש שמחה שהיא שמחת התיקון, שיכולה לכלול בתוכה את כל העצב ועדיין לשמוח. הצחוק מציג את הרצון להיות שלם, העצב מציג את החסרונות הרבים מהשלמות, והשמחה כדרך אמצעית כוללת את שתי הדרכים – הצחוק עוד יגיע, אבל דרך מילוי החסרונות ותיקונם. הידיעה שדרך העצב תגיע השמחה מובילה לשלב יותר גבוה בו לא מתעלמים מהעצב ודוחים אותו, אלא שמחים איתו ומכוחו ממש. 

 "וזה עיקר שלמות השמחה, כשמתגברין על המרה שחורה והעצבות וחוטפין אותם לתוך השמחה בעל כרחם, דהיינו שמהפכין אותם לשמחה" (ליקוטי עצות, שמחה). 

 "האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק " (רבי נחמן ) 

איך אתם פורקים את הכעס והעצב ששוכנים בכם , כדי שתכנס השמחה , או איזה סולם אתם מציבים בבאר העמוקה של הכעס והעצב  ,כדי לטפס עליה מעלה אל אור השמחה  ...... 

אני לא יכולה לתאר את הסולם שלכם ,אני רק מקווה שיש לכם סולם לטפס בו מן הבאר , שאתם משתמשים בו ולא אפסנתם אותו במחסן , או שהוא כול כך כבד שאתם מתעצלים לפתוח אותו בכול פעם מחדש .

 אני יכולה רק לשתף אתכם בסולם שאני מציבה עבור עצמי בכול יום , וכן זאת עבודה מאתגרת אבל מתגמלת . אה ועוד משהו , זה סולם שנעשה בנגרות אישית – אי אפשר לקנות אותו בשום חנות , ובנייתו דורשת המון סבלנות , לפעמים חיים שלמים תרתי משמע 

אז מימה מורכב סולם החבלים שלי? אשתף בשלושה מתוך השלבים , לא תמיד אני מטפסת על הסולם באותו הסדר , לא תמיד אני מטפסת דרך כול השלבים, 

• כמובן שכתיבה , תמיד תהיה עבורי התרפיה הכי טובה , אחרי שכתבתי שיר או סיפור או דרשה , אני כבר בחצי הדרך לשמחה והחלמה.
• "גבעת הצעקות " – בימים קשים במיוחד אני נוסעת לדרך הפסלים על יד חצרים עולה על הגבעה , משמיעה בקולי קולות את השיר של טונה "גם זה יעבור " , צועקת מלוא ראותיי , וחוזרת לרכב שלווה באופן מוזר .
• חברות חברות חברות , בלי החברות שלי ,שמרחיבות את נשמתי ומשתתפות איתי בפרוסות הצער והכאב , לא הייתי עוברת את השנה האחרונה ובכלל ...

יש האומרים , כי זרע העצב המהול בשמחה , נזרע עוד בלכתנו במדבר , עוד טרם נולדנו כעם , ומוצאים לכך חיזוקים בפרשת שמיני ספר במדבר ,עצב ושמחה התערבבו בסיום תהליך בניית המשכן ,שהיה יום חג , בו ביום נכנסים שני בני אהרון לקודש הקודשים , מקריבים אש זרה ומתים במקום .

 אני לא יודעת , אם הערבוב של עצב ושמחה הוא גזירת גורל לעם היהודי , אם נסתכל אחורה , כנראה שכן . גם ברור לי שעצם החיים הם ערבוב של עצב ושמחה , כי הרי חיים מושלמים למי יש ? 

אבל , אם נבנה לנו סולם אישי , ונשקיע בתיקונים האישיים , ונושיט מידי פעם סולם או יד לאילו הסובבים אותנו , נוכל ביחד ליצור תיקון גדול יותר , נוכל לשמוח את שמחת התיקון , שמחה שלמה שזוכרת ומפנימה את רגעי העצב והכעס והאימה ומערבלת אותם ברגעי הברכה והאושר . 

כן כן  גם בשנה הקשה כול כך שעברנו , וכנראה עוד נעבור , אפשר למצוא רגעי אושר ושמחה קטנים ,ולצרף אותם לסולם האישי שלנו , לחזק אותו , זה אשר  מאפשר לנו לצאת מבאר העצב ולראות את הטוב המתהווה מול עיננו , אנחנו רק צריכים לפתוח את העיניים ולהתיר לעצמינו את רגעי האושר הקטנים . 

אסיים בשיר שנכתב במהלך המלחמה , בו פשוט נתתי לעצמי רשות , לאסוף שברי אושר קטנים . 

מתירה לעצמי / זוהר דביר רובינשטיין   קישור לספוטיפיי   https://open.spotify.com/track/5OFoQY4YkV2IYS1E4xW3mU?si=1975509357cc4f6d

 שתהיה שנה טובה יותר .