ואהבת לרעך כמוך - ראש השנה 2015
השופטת רות טובי הייתה מספרת את הסיפור הבא , שהיה נר לרגליה לאורך שנים רבות של שיפוט , וסופר על ידי בנה אלירון – עמית לעבודה .
" אישה שבעלה עזב אותה לאנחות , הגיעה אל הרב וביקשה לדעת מתי ישוב בעלה , הרב הסתכל בספרים השונים ואמר "אל תדאגי עד ראש השנה הוא ישוב " , ראש השנה הגיע ואחריו גם סוכות אך לבעל אין זכר .
חזרה האישה לרב ושאלה שנית "מתי ישוב בעלי ?
שוב הציץ הרב בספרים , חקר ודרש ואמר לכי הביתה עד פסח בעלך יחזור .
פסח הגיע ואחריו שבועות ושוב ראש השנה ובפי הרב תשובה זהה , לכי הביתה הוא ישוב . לאחר מספר ביקורים אצל הרב , בצאתה הבחינה האישה בשמש המנקה את החצר , בייאושה פנתה אליו ואמרה מה דעתך , האם בעלי ישוב ? השמש השיב לא הוא לא ישוב . התמלאה האישה כעס ואמרה איך אתה מעז לחלוק על דברי הרב החכם הבודק בספרים . השיב השמש הרב בודק בספרים, אני מסתכל עלייך ויודע שבעלך לא יחזור ."
השופטת טובי אמצה גישה זו בדרכה השיפוטית , ונהגה להקשיב קשב רב למשפחות שהתדיינו בפניה , כי הפתרון נמצא תמיד בדרכים היצירתיות שבין החוקים למציאות , ורק כאשר הנך מסיר עינך מהספר הנך יכול לראות את האדם מולך ואת הפתרון .
בשנים האחרונות גוברת התחושה , כי מתרבים אנשי הדת , אשר בשם החוקים וקיום המצוות נותנים פתח למעשים קשים . ממעשים שהלב האנושי לא יכירם כמו שמבצעים דעא"ש , ועד להתעלמות משוועת העגונות או המתגיירים אצלנו .
האם שכחו אילו , אשר טוענים לבעלות על הדת ופירושיה , כי החוקים והמצוות נתנו לנו כדי לעשות ט ו ב בעולם .
כי ביהדות מצוות בין אדם לחברו הן עיקרה של התורה כולה , כפי משפטו הידוע של ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך – כול התורה על רגל אחת .
מקורו של הפסוק בספר ויקרא פרק יט' " לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך , אני ה' "
צורת הכתיבה של המשפט מעידה על הטבע האנושי , קל לנו לסלוח לעצמינו , אך לא לאחרים , ולכן הציווי לא תיטור . המשך הפסוק "אני ה' " מעיד על כך שיש הכרח ביראת ה' , כדי לקבל כוחות לקיים את הציווי של לא תיטור .
ובעיני זה החיבור והקשר הבלתי ינותק בין שמירה על כבוד האדם ליראת השם וחוקיו .
גם בנצרות וגם באסלאם מוזכרת המצווה של ואהבת לרעך כמוך בוואריציות שונות , אזכיר את האמרה המיוחסת לנביא מוחמד "אף אחד מכם אינו מאמין באמת עד שהוא מבקש עבור אחיו מה שהוא מבקש עבור עצמו "
כמה שנות אור עוברות בין אמרתו של מוחמד לפעילות דעא"ש ?
כמה שנות אור מרחיקין אותנו האוחזים והטוענים לבעלות על הדת אצלנו מאהבת לרעך כמוך ?
לו רק היו מאפשרים שילוב בין כבוד לאדם באשר הוא אדם לבין החוקים, לו רק היו פועלים ביצירתיות ובחדשנות , לו רק זכרו , כי החוקים , הספרים , המנהגים , מקומות התפילה והקירות הקדושים , כול מטרתם היא לטהר ליבנו לעובדו באמת , למצוא את הייעוד שלנו ולהגשימו לטובת הכלל , פשוט לעשות טוב .
הבעש"ט הורה פעם לתלמידו רבי זאב קיציס ללמוד את הכוונות של תקיעת-שופר, כי ברצונו שהוא יהיה התוקע בבית-מדרשו. למד רבי זאב את הכוונות, ומאחר שמדובר בהרבה כוונות, שיש בהן פרטים רבים, רשם אותן על דף נייר שהניחו בכיס בגדו, כדי שיוכל להביט ברשימות הללו בעת התקיעות. לא מצא הדבר חן בעיני הבעש"ט ומן השמים גרמו לכך שגליון הנייר יאבד. כשהגיע רבי זאב לסידור התקיעות, החל לחפש את דף הנייר ונחרד לראות שהוא איננו עמו. הדבר גרם לו שברון-לב, שכן מתוך כך שסמך על הרשימות לא שינן כראוי את הכוונות, ועתה לא ידע מה לכוון. מתוך כאב-לב ומרירות עצומה פרץ בבכי מר ונאלץ לסדר את התקיעות בלי שום כוונות. אחרי התפילה אמר לו הבעש"ט: בהיכל המלך יש הרבה חדרים והיכלות ויש מפתחות שונים לכל דלת. אך באמצעות הגרזן ניתן לפתוח את כל השערים. הכוונות הן המפתחות לשערים לשערים של מעלה, ולכל שער והיכל דרושה כוונה אחרת. אולם לב נשבר פותח את כל השערים.
ראש השנה ומנהגיו הם כלים לחשבון נפש , להתכווננות לשנה טובה יותר לתיקון הדרך , ראש השנה החל בחודש תשרי הינו מתנה מאת השם – תשר י' .
מתנה רבת ערך העוזרת לנו בכול שנה לכוונן את חיינו , לשנות לקבל הזדמנות שנייה ואין מתנה טובה מזו .
ממנהג התרת הנדרים , בו אנו באים חשבון עם עצמינו לגבי יכולתנו לעמוד בהבטחות ובאחריות שלקחנו על עצמינו , והתשליך בו באופן סמלי אנו מתנקים מעוונותינו , גם עם מנהג זה סמלי , מחייב הדבר אותנו לעשות חשבון נפש מה היו עוונותינו במה חטאנו – אחרת איך נוכל להשליך מעלינו משהו שאין אנו מודעים לו כלל .
תקיעת השופר המעוררת לחשבון נפש , ופותחת יש אומרים ערוצי תקשורת לעולמות עליונים . השופר בא לעורר ולהזכיר, להעיר את האדם מתרדמתו, בזמן תקיעת השופר יבדוק האדם את מעשיו, יבדוק את חייו ויחשוב כיצד ישפר את מעשיו. תקיעת השופר נשמעת כאשר האדם נמצא בציבור גדול של אנשים אך ההתבוננות היא פנימה. "שופר – מלשון שפרו מעשיכם" (ויקרא כט, ה) .
ועד שליחת שנות טובות – מנהג אשר מחייב אותנו להוציא את הפנקס הקטן השחור או את רשימות התפוצה ,ולבחון למי באמת אנו רוצים לאחל שנה טובה , מי הם היקרים לנו המלווים אותנו בכול השנה .
מי ייתן והשנה נצליח כולנו להרים את הראש מהספר , להפסיק להיאחז בחוקים הנוקשים כאילו הם חזות הכול , להתבונן בעיני האנשים, לגלות חמלה , הבנה והקשבה , להיזהר בשפיטה את האחר ואת עצמינו , ולאפשר לנו ולאחרים להשתמש בכלים ובחוקים שנתנו לנו , כדי לעשות טוב .
שנה טובה ומתוקה .
